בַּרבּוּר – סרגיי יסנין

מאחורי היער, יער חושך,
כוכב אדום עלה,
מפוזר בקשת שקופה
קרני אור ארגמן.

מואר עם להבה בוהקת
אורנים ישנים, אדיר,
רשתות מחטניים מסותתות
בכיסויי מיטה שזורים זהובים.

ומסביב טל פנינים
יצוק ניצוצות ארגמן,
ומעל אגם הכסף
אָחוּ, נשען, לחש.

הבוקר עם השמש
האם זה אחד מאותם סבכים כהים
זה בא בעקבותיו, כמו שחר,
ברבור לבן כשלג.

מאחורי להקה דקה
ברבורים זזו.
ומשטח המראה נמחץ
על טבעות אמרלד.

ומהנחל השקט ההוא,
באמצע האגם ההוא,
זרם רחוק רץ
עם סרט כהה ורחב.

ברבור לבן שחה משם
בצד השני של הרחבה,
לאן למים האחוריים השקטים
דשא משי צמוד.

מול חופי הירוק,
ראש מוטה במכרז,
חבצלות לוחשות
עם מסמרות שקטות.

כשהברבור החל להתקשר
הברבורים הקטנים שלך
צאו לטייל באחו ססגוני,
צובט את העשב.

ברבורים יצאו
משוך את הדשא עם נמלה,
וטיפות הטל כסופות,
כמו פנינים, מְפוּרָר.

ומסביב פרחים תכולים
גלים חריפים השתחררו
וזה, כמו אורחים זרים,
חייכה ליום העליז.

וילדים קטנים הלכו
מורחב לרחבה,
וכננת לבנה כשלג,
משגיח על עיניי, התבגר.

האם העפיפון עף בחורשה,
או שהנחש זחל על פני המישור,
הברבור הלבן צחק,
מתקשר לילדים קטנים.

הברבורים נקברו
האם תחת הכנף האימהית,
וכשהסערה התחבאה,
הם רצו שוב להשתובב.

אבל הברבור לא הריח,
לא ראיתי בעין חיל,
מה עם השמש המוזהבת
ענן שחור התקרב -

נשר צעיר מתחת לענן
פרש את הכנף האדירה
והטיל עיניים ברקים
למישור האינסופי.

הוא ראה ליד היער החשוך,
על גבעה ליד נקיק,
כמו נחש שזחל אל השמש
והתכרבל לטבעת, מחומם.

והנשר רצה בזדון
כמו חץ לזרוק לקרקע,
אבל הנחש הבחין בו
והתחבא מתחת לבליטה.

בהינף כנפיים מתחת לענן
הוא פרש את טפריו החדים
וזה, טרף מחכה,
פרוש באוויר.

אבל עיניו נשר
ראינו ערבה רחוקה,
ועל יד האגם הרחב
הוא ראה ברבור לבן.

דש אדיר של הכנף האדירה
הרחיק את הענן האפור,
והנשר, כמו נקודה שחורה,
התחיל לרדת לקרקע בטבעות.

בשלב זה הברבור הלבן
הביט סביב המראה
ובשמיים משתקף
ראיתי כנפיים ארוכות.

הברבור רפרף,
צעק לברבור,
התאספו ילדים קטנים
וקברו את עצמם מתחת לכנפיים.

והנשר, כנפיים מתנפנפות,
כמו חץ שנזרק לקרקע,
וטפרים קצת חדים
ישר לצוואר הברבור.

היא פרשה את כנפיה הלבנות
ברבור לבן כשלג
והרגליים מתות
הדף ילדים קטנים.

הילדים רצו לאגם,
מיהרנו לסבך צפוף,
ומעיני אמי
דמעות מרירות התגלגלו מטה.

ולנשר יש טפרים חדים
קרע את גופה הרך,
ונוצות לבנות עפו,
כמו תרסיס, בכל הכיוונים.

האגם התנדנד בשקט,
אָחוּ, נשען, לחש,
ומתחת לבליטות הירוקות
הברבורים נקברו.

1914 - 1915

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
קורני צ'וקובסקי