לִילָך – בוריס פסטרנק

אנחנו שמים, זמזום כוורת,
והגן טובע ברקחות,
וגב הכיסאות הקש,
וגרגרים שחורים של זבובי סוס.
ופתאום מכריזים על מנוחה,
ובכל מקום הם מפילים דברים:
נוער רחוק בחלות דבש,
לילך האפור פרח!
אי שם עגלות וקיץ,
והרעם פותח את השיחים,
והגשם מתגלגל לקסטות
יופי מחודש.
והעגלה מתמלאת מעט
קמרון אוויר מתגלגל,
בניין שעווה לילך,
קום לענן, צף.
והעננים משחקים צורבים,
ונאום הזקן נשמע,
מה אתה צריך לילך בצלחת
על ידי שקיעה וניקוז.

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
קורני צ'וקובסקי