שַׁחַר – בוריס פסטרנק

Ты значил все в моей судьбе.
ואז הגיעה המלחמה, הֶרֶס,
И долго-долго о тебе
לא הייתה שמועה, אין סיכוי.
ואחרי הרבה מאוד שנים
Твой голос вновь меня встревожил.
Всю ночь читал я твой завет
ואיך התעוררו לחיים מעומק.
אני רוצה לראות אנשים, לתוך הקהל,
באנימציית הבוקר שלהם.
אני מוכן לרסק הכל לשבבים
И всех поставить на колени.

ואני רץ במעלה המדרגות,
כאילו אני יוצא בפעם הראשונה
לרחובות האלה בשלג
והמדרכות שנכחדו.

בכל מקום לקום, האורות, חֲמִימוּת,
לשתות תה, ממהר לחשמליות.
תוך דקות
Вид города неузнаваем.

В воротах вьюга вяжет сеть
Из густо падающих хлопьев,
ולהיות בזמן,
Все мчатся недоев-недопив.

אני מרגישה עם כולם,
Как будто побывал в их шкуре,
אני נמסה את עצמי, איך השלג נמס,
אני בעצמי, כמו בוקר, גבות מכווצות פנים.

יש לי אנשים בלי שמות,
עצים, יְלָדִים, תפוחי אדמה על הספה.
אני מובס על ידי כולם,
ורק זה הניצחון שלי.

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
קורני צ'וקובסקי